רש"י על שבת ל׳

1 גמ' מדקתני סיפא - כחס על הנר כו' חייב חטאת אם שגג בשבת ששכח שהוא שבת או סבר שכיבוי מותר בשבת:

2 ש"מ ר' יהודה היא - דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דכיבוי זה אין צריך לגופו אלא לצורך דבר אחר שלא תדלק הפתילה או שלא יפקע הנר ואין לך כיבוי הצריך לגופו אלא כיבוי של פחמין כשעושין אותו וכיבוי של הבהוב פתילה שהכיבוי נעשה להאחיז בו האור מהר כשירצה להדליקו וכיון דרבי יהודה היא רישא דפטר משום חולה וה"ה לשאר פטורי דמתניתין:

3 אי - דאית בהו סכנת נפשות ומשום פקוח נפש שרי להו ליתני מותר לכתחלה:

4 חייב מיבעי ליה - הואיל ורבי יהודה היא דלא פטר ליה משום דאינה צריכה לגופה:

5 והא דתני רבי אושעיא - בהדיא אבל אסור:

6 ור' שמעון היא - דפטר ליה משום אינה צריכה לגופה:

7 שאול שאילתא - שאלו שאלה:

8 לעילא מר' תנחום - לפניו וכן לשון הש"ס והמקרא שרפים עומדים ממעל לו ישעיהו ו׳:ב׳ ועל שם שיראים להתקרב לפניו עומדין מרחוק:

9 דמן נוי - מקום:

10 באישא - חולה תרגום של רעה בישתא:

11 פתח ואמר - כך היו רגילין לפתוח באגדה תחילה והוא דומה לשאלה ודרש:

12 וחזרת ואמרת - לסתור דברי עצמך:

13 כי לכלב חי - כלומר גדולים החיים ופקוח נפש:

14 אן היא - אנה הלכה:

15 לא קשיא - איהו גופיה הוה מפרש להו:

16 דאמר ר' יוחנן - קרא קא דריש במתים חפשי:

17 ושבח אני את המתים - שעסקו בחייהם בתורה ומצות ומתו ראויים לשבחם אפילו מצדיקים חיים שגדולים הן במיתתן מבחייהן:

18 עמד משה - ואין לך צדיק ממנו ולא נענה בזכותו:

19 ותקן כמה תקנות - כי ההיא דתני במגילה דף ד. ולב. משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום:

20 ד"א ושבח אני את המתים - הראשונים מן החיים של עכשיו שהראשונים טובים מאלה תדע שמתקיימות גזרותיו של משה ואין מתקיימות גזירות שרים של עכשיו:

21 על אותו עון - דבת שבע:

22 דבקו שערים - של בית קדשי הקדשים:

23 כ"ד רננות - רנה תפילה תחינה כתובים בתפילת שלמה עד כ"ד ויש אומרים כ"ד ברכות דתענית ולא נהירא:

24 רהטו שערים בתריה למבלעיה - סברי דעל עצמו אמר מלך הכבוד א"ל שערים מי הוא זה מלך הכבוד אמר איהו ה' עזוז וגבור תהילים כ״ד:י׳:

25 שונאי דוד - משפחת שאול שמעי וכיוצא בו:

26 דיום הכפורים - שאכלו ושתו בחנוכת הבית כדכתיב את החג שבעת ימים ושבעת ימים כדאמרינן במועד קטן דף ט.:

27 ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מאריה המת - לאו לענין חשיבותא אמרו אלא לענין הלכות שבת וי"ט:

28 קיצי - העתידות לבוא עלי:

29 מדת ימי - כמה ימי חיי:

30 מה חדל אני - באיזה יום אני חדל ובטל מן העולם:

31 אמות באחד בשבת - שיוכלו להתעסק בי ובהספדי:

32 כי טוב יום בחצריך - כלומר כבר אמרת לפני טוב יום שאתה עומד בחצרי ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד בנך שלמה להעלות כדכתיב מלכים א ג אלף עולות יעלה שלמה וגו':

33 כל יומא דשבתא - של כל שבתות השנים:

34 הוה יתיב וגריס - שלא יקרב מלאך המות אליו שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה דף כא.:

35 סליק ובחיש באילני - מנענע המלאך באילנות להשמיע קול תימה:

36 וכלבים של בית אבא רעבים - לשתי שאלות הללו הוצרך:

37 ולא יפה אמר כו' - שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול נבילה ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא על ידי ככר או תינוק ל"א שהקדימוהו תשובת הכלב לתשובת האריה לשון רבותי:

38 ולענין שאילתא - דמהו לכבות:

39 דשאילנא קדמיכון - דרך ענוה אמר דהוה ליה למימר דשאילתון קדמי:

40 קרויה נר - נר אלהים נשמת אדם משלי כ׳:כ״ז:

41 מוטב תכבה נרו כו' - לאו מהכא יליף חלול שבת דפיקוח נפש נפקא לן מוחי בהם ולא שימות בהם אלא להטעימן הדבר באגדה המושכת את הלב לפי שהיו באים לשמוע הדרשה נשים ועמי הארץ והיו צריכין הדרשנין למשוך את לבבם:

42 תחלתו וסופו - וכ"ש שיש עוד בינתיים:

43 קודם השמש - אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון:

44 לצוות - צוותא שולא"ש:

45 מהולל - משובח:

46 משחוק שמשחק עם הרשעים - שנותן להם שעה משחקת כדי להאכילן חלקן ולטורדן מן העולם הבא:

47 שמחה של מצוה - כגון הכנסת כלה:

48 שחוק - שחוק ממש שאין דעת שוחק מיושבת עליו ואפילו אינו של לצון מ"מ אין בו יישוב:

49 קלות ראש - לצון:

50 קחו לי מנגן - מצוה היא להשרות עליו שכינה:

51 לדבר הלכה - צריך לפתוח במילי דבדיחותא ברישא:

52 לחלום טוב - אם בא לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב:

53 נוטפות מר - מרירות מחמת אימה:

54 ובדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה:

55 מעזי פנים - שלא יזיקוני:

56 ומעזות פנים - שלא יצא עלי שם ממזרות דהוא עז פנים:

57 בדברי תורה - מותר לענות כאולתו:

58 הרה ויולדת יחדיו - ביום שהרה זה יולדת ולד אחר כמו תרנגולת וכיון שמשמשת בכל יום נמצאת יולדת בכל יום דהכי משמע קרא בכל עת שהיא מתעברת יולדת שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט:

59 בא ואראך - טרח לענותו כאולתו כדי להעמיד דברי תורה על מכונו:

60 ליגלג - זו אוולת:

61 צלף - מין אילן הטוען ג' מיני פירות אביונות וקפריסין ולולבין וכי איתיה להאי ליתיה להאי כדאמר בריש חזקת הבתים:

62 בר - כמו לשבור בר בראשית מב ולענין כלי מילת בר נקי כמו ברה כחמה שיר ו:

63 פיסת בר - משמע גלוסקאות שרחבות כמין פס יד ומשמע כלי מילת כמו כתונת פסים:

64 כמהין ופטריות - שיוצאין כמות שהן בלילה אחד ורחבין ועגולין כגלוסקאות:

65 נברא בר קורא - סיב כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך קור ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה קודם שיתקשה קרוי קור: